Nedarim
Daf 2a
אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. מִבְטָא זוֹ שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִיסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. חַייָב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַייָב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אִסָּר זוֹ שְׁבוּעָה. וְתֹמַר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חַד תַּנַּיי הוּא. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן נֵדֶר. אֲמָרוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה אַתְּ תּוֹפְסוֹ בִלְשׁוֹן שְׁבוּעָה. 2a אָסַר הֲרֵי הוּא עַל יָדִי. אם תּוֹפְסוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר. אִסָּר וְאֵינִי טוֹעֲמוֹ. אם תּוֹפְסוֹ בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חַייָב עַל כָּל אִיסָּר וְאִיסָּר וְעַל כָּל שְׁבוּעָה וּשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לָא אַתְייָא אֶלָּא בַחֲמִשָּׁה כִּכָּרִין. אֲבָל בְּכִכָּר אֶחָד מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלָיו שְׁבוּעָה עֲשָׂאוֹ כִנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ בִּמְייַחֵל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת הָלוֹת עַל הָאִסָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֲפִילוּ בְכִכָּר אֶחָד אַתְייָא הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. זֶה חוֹמֶר לְשֶׁעָבַר מִלָּבֹא. שֶׁאִם אָמַר. לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי. חָב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. לֹא אוֹכֵל לֹא אוֹכֵל. אֵינוֹ חָב אֶלֵּא אַחַת. אִם אוֹמֵר אַתְּ. אֵין אִסָּר מִין שְׁבוּעָה. חָב עַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר נֶדֶר וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם הִזְכִּיר שְׁבוּעָה וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר נֶדֶר נְדָרִן חָלִין עַל הָאִסָּרִין וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִסָּרִין.
Traduction
Celui qui exprime la défense d’une telle miche de pain, ou qui formule l’interdit de manger tel pain, exprime pour ainsi dire un serment. Comment se fait-il que tantôt il soit dit: l’interdit équivaut au serment, de sorte qu’il y ait culpabilité pour chaque défense enfreinte et chaque serment non tenu, et tantôt il est dit d’une façon dubitative que l’interdit ressemble à une sorte de serment, sans affirmer si l’obligation (la culpabilité) est la même aux deux cas? -C’est que, répond R. Eléazar, il y a en effet 2 enseignements divers à ce sujet (l’un les place tous deux sur le même pied; l’autre en doute). R. Jérémie dit: tout l’enseignement émane d’un seul docteur (dont la fin explique le commencement); si l’interdit a été exprimé sous forme de vœu, il est applicable de cette façon; s’il a été exprimé sous forme de serment, il est applicable comme tel; en d’autres termes, si l’on a dit ''qu’il me soit interdit'', c’est la formule du vœu; si l’on a dit ''que cet objet me soit interdit et que je ne puisse y goûter'''' c’est la forme du serment (11)L'infraction est passible d'un sacrifice de péché. V. B., Shevuot 28.. – On vient de dire que si l’interdit revêt la forme de serment, on est coupable pour chaque infraction et chaque serment violé. -C’est vrai, observe R. Yossé, s’il s’agit de 5 miches de pain (12)V. ci-après, (2, 3).; mais, pour un même pain, dès qu’il a été l’objet d’un serment, il est considéré à l’égal de la charogne; or, à partir de ce moment, les serments prononcés à ce sujet ne concernent que des interdits, sur lesquels le serment n’a plus de prise. R. Hanania dit qu’il peut même s’agir d’un seul pain, selon ce qui a été enseigné (13)Tossefta à Shevuot ch. 2.: il faut noter cette aggravation du serment, quant au passé, que si l’on a prêté serment à 2 reprises, de n’avoir pas mangé de ce pain, on est coupable pour chaque serment énoncé (compté à part); pour les serments énoncés en vue de l’avenir, disant ''je n’en mangerai pas'' (plusieurs fois), on n’est coupable qu’une fois. S’il est admis au contraire que ce n’est pas un interdit par serment (mais par vœu), on est coupable pour chaque interdit à part. R. Judan dit: la restriction émise ci-dessus (qu’un serment n’a plus de prise sur l’interdit après le 1er) est vraie si l’on s’est servi d’abord d’une formule de vœu, puis de celle d’un serment, non à l’inverse, si le serment précède la formule de vœu; car ce dernier est toujours applicable à un interdit, tandis que le serment ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
איסר זו שבועה. אם אמר איסר ככר זה עלי או מבטא ככר זה עלי שבועה היא:
אם אומר את כו'. לקמיה מפרש לה:
אסר זו שבועה. כמו אמר מר הוא ופריך ותימר אם אומר את כן בתמיה דברישא קאמר איסר כשבועה והדר קאמר כמסתפק אם אומר את כן:
תרי תניין אינון. תנאי היא דתנא דרישא סבירא ליה איסר כשבועה הוא ותנא דסיפא מספקא ליה:
ר' ירמיה. אמר לעולם חד תנא הוא וסיפא פירושא דרישא היא וה''ק איסורו של איסר כך הוא פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה אמרו בלשון נדר שאמר איסר ככר זה עלי את תופסו בלשון נדר ואם אמר בלשון שבועה את תופסו במקום שבועה כדמפרש ואזיל:
אסר הרי הוא על ידי את תופסו בלשון נדר. כלומר אם אמר אסור הוא על ידי לשון נדר הוא:
אסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה. אם אמר אסר ככר זה שאיני טועמו את תופסו בלשון שבועה וחייב עליו קרבן אם אכלו. והכי מסיק לה אליבא דרבא בבבלי שבועות ריש פ''ג:
אם אומר כו'. כמו אמר מר וקאמר ר' יוסי עלה לא אתייא הא דאמרי' דחייב על כל איסר ואיסר אלא בחמשה ככרין והיינו דקאמר ועל כל שבועה ושבועה כלומר בהאי ענינא דחייב על כל שבועה ושבועה חייב על כל איסר ואיסר והוא בחמשה ככרין:
עשאו כנבילה. דכבר מושבע ועומד הוא ומכאן ואילך אם נשבע עליו כמיחל שבועות על האיסרין ואין שבועה חלה על האיסר כשם שאין שבועה חלה על שבועה כדאנן בפ''ב:
ר' חנניה אמר. אפי' בככר אחד משכחת לה וכגון שנשבע לשעבר דלא שייכא אין שבועה חלה על שבועה בלשעבר שמיד שיצתה שבועה הראשונה מפיו יצתה לשקר והלכה לה והשניה שבועה אחרת היא וחייב לעצמה ואין לך לפוטרו משום אין שבועה חלה על השבועה אלא בלהבא שחוזר ואוסר עליו את האסור והוי ליה נשבע לקיים את המצות:
כהדא דתני. בתוספתא וכן קאמר בבבלי שבועות דף כ''ח גבי עיפה דתני שבועות בי רבה:
אם אומר את אין איסר מין שבועה. שהוציאו בלשון נדר כדמפרש לעיל לעולם חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו דיש נדר בתוך נדר:
אמר ר' יודן. אדלעיל קאי הא דאמרינן אין שבועות חלות על האיסרין דוקא שהזכיר נדר ואח''כ שבועה:
נדרים חלין על האיסרין. כלומר אפילו על מה שאסר עליו בלשון שבועה ואין שבועות חלין על האיסרין אפילו על מה שאסר עליו בלשון נדר וטעמא דמילתא משום דשבועה איסור גברא הוא שאוסר עצמו מן החפץ ונדר איסור חפצא הוא שאוסר החפץ עליו והילכך אם הזכיר לשון שבועה מתחילה דהוא איסור גברא ואח''כ נדר מוסיף איסור חפצא נמי עליה אבל אם הזכיר בלשון נדר ליכא למימר דניתוסף אח''כ איסור גברא עליה דמכיון שאסרו עליו בנדר קאי עליה בלא יחל דברו ואית ביה בהאי לאו נמי איסור גברא ככל לא תעשה שבתורה והילכך אין מקום לשבועה שתחול:
רִבִּי יוֹסֵי פָתַר לֶאְסוֹר אִסָּר. הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי הוּא עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו בִּשְׁבוּעָה. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. בִּנְדָרִים אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר. אִסָּר הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי עָלָיו אִסָּר. אָסוּר. שְׁבוּעָה הֲרֵי עָלַי. אָסוּר. הֲרֵי שְׁבוּעָה עָלַי. מוּתָּר.
Traduction
R. Yossé interprète ainsi les mots bibliques d’interdire une défense (Nb 30 3): celui qui dit ''qu’un tel objet me soit interdit'', ou ''lui soit interdit'' accomplit un vœu qui devient effectif; mais s’il dit ''que cet interdit à moi, ou à lui, ait lieu en vertu du serment'', ce dernier n’a pas de prise sur le vœu et s’annule. Ainsi R. Judan dit: les vœux relatifs à l’accomplissement de pratiques religieuses restent des interdits; mais les serments relatifs à ces cas sont annulés par suite d’inapplication; donc, selon lui aussi, celui qui dit ''qu’un tel objet me soit interdit'', ou ''lui soit interdit'' accomplit un vœu qui devient effectif; mais s’il dit ''que cet interdit à moi, ou à lui, ait lieu en vertu du serment'', ce dernier n’a pas de prise sur le vœu et s’annule.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי פתר. קרא דכתיב לאסור אסר בשבועה ובא ללמדינו דאחד שאסרו עליו בלשון נדר ואחד שאסר עליו בלשון שבועה דשבועה בלשון נדר נמי מהני כדמפרש ואזיל:
הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור. כלומר בין שאסר עליו בין שאסר דבר על חבירו אסור וזהו לשון נדר:
שבועה. וכן אם אמר אסור שבועה הרי הוא עלי או אסור הרי עליו בשבועה אסור דשבועה שהוציאה בלשון נדר הויא ומהני:
ר' יודן. פליג וקאמר בנדרים אסור באומר עלי דוקא דהוא לשון נדר אבל אם אמר בלשון שבועה מותר כדמפרש ואזיל:
אסר הרי עלי או אסר הרי עליו אסור. אבל אמר אסור שבועה הרי עלי או אסור שבועה הרי עליו מותר משום דהזכיר שבועה ואמר עלי הוי שבועה בלשון נדר ושבועה שהוציאה בל' נדר לאו כלום היא:
מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה אָמַר. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין זֶה בַזֶּה. כְּמָאן דְּאָמַר. וַאֲנָא מִינָּךְ. אָמַר. הַכִּכָּר הַזֶּה נָדוּר מִמֶּנִּי וַאֲנִי מִינָּהּ. הֲרֵינִי נָדוּר מִכִּכָּר זֶה וְהוּא מִמֶּנִּי. הִיא הִימָּךְ הִיא מִמָּךְ. אָמַר. הִיא הֲרֵי אֲנִי לָךְ הִיא הֲרֵי אֲנִי עָלַיִךְ. הִיא הֲרֵי אַתְּ לִי הִיא הֲרֵי אַתְּ עָלַי.
תַּנֵּי. כָּלוּי אֲנִי מִמָּךְ. פָּרוּשׁ אֲנִי מִמָּךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נָטוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הְיְּהוּדִים.
Traduction
Si quelqu’un avise son prochain avoir fait vœu de se tenir à distance de lui, etc.'', dit la Mishna. En un tel cas, dit R. Yossé b. Hanina, l’interdit entre eux est réciproque; car c’est comme s’il avait dit: ''Et je te serai interdit'' (tu seras aussi loin de moi). Ce procédé est semblable à celui qui a dit: ''que ce pain me soit interdit''; il va sans dire alors qu’il devra s’en tenir éloigné et que l’interdit est, pour ainsi dire, réciproque, quels que soient, du reste, les termes employés pour exprimer l’interdit, ''de moi'', ou ''par moi'', ou ''de toi'', ou ''que je le sois à toi'', ou ''envers toi'', ou ''toi à moi'', ou ''sur moi''. On a enseigné (14)V. ci-après, (11, 13) ( 42d).: les formules ''je veux m’abstenir de toi'', ou ''que je sois séparé de toi'', constituent des vœux. -Mais alors, demanda R. Jérémie, pourquoi ne pas enseigner aussi que l’expression ''que j’en sois enlevé'' équivaut à un vœu? -C’est inutile, dit R. Yossé, puisqu’il a été dit plus loin (11, 12): Celle qui déclare être retranchée (15)Comme enlevée. du milieu des Juifs a droit à la restitution du douaire lors du divorce.
Pnei Moshe non traduit
מודר אני ממך. קתני במתני' וקאמר ר''י בן חנינה בכה''ג שניהם אסורים זה בזה דהוי כמו שאמר ואנא מינך שמדיר את חבירו ג''כ ממנו והיינו דמסיים התנא במתני' שאיני אוכל לך כו' משום דאי לאו הכי אלא שאמר מודר אני ממך לחוד ולא אמר שאיני אוכל לך שניהם אסורין:
אמר הככר הזה כו'. כלומר הרי זה דומה למי שאומר הככר הזה בדור ממני דודאי ואנא מינה קאמר שהרי הככר לאו בר הנאה מיניה הוא וכאומר הריני נדור מככר זה והוא ממני:
הוא הימך היא ממך. בין שאמר מודר אני הימך או ממך שניהם אסורין:
אמר היא כו'. כלומר בין שאמר הרי אני לך או הרי אני עליך ובין הרי את לי ובין הרי את עלי כל אלו הלשונות אסורין משום ידות נדרים. אבל בבבלי דף ה' מסיק דלא כר' יוסי ב''ח והא דמסיים התנא שאיני אוכל לך משום דאי לאו הכי מודר אני ממך ולא משתעינא בהדך משמע כו' כדפרישית במתני':
תנא כלוי. כלומר אם אמר לשונות אלו כלוי אני ממך נכלא ומנוע הוא ממנו או פרוש ממנו כולן ידות נדרים הן:
ולמה לא תנינן. נמי נטול הוא ממנו דהוי כנדר:
ותניתא בסופה. כלומר דהרי תנינן בסוף מכלתין אם אמרה ונטולה אני מן היהודים גבי שלש נשים כז' ושמעינן דהוי כלשון נדר:
שאיני אוכל לך כו' תופסין אותו משום יד לקרבן. כלומר אפילו לא אמר קונם אלא שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך לחוד הוי יד לקרבן ואסור משום ידות נדרים:
Nedarim
Daf 2b
שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לְקָרְבָּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. אִם אָמַר. לֹא אוֹכַל לָךְ. תּוֹפְסִין אוֹתוֹ מִשֵּׁם יַד לִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 2b אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר. קָֽנְתָה דְכוּלְכָּה. דִּילְמָא כּוּלְכָּה דְּקָֽנְתָה.
Traduction
– ''Si quelqu’un avise son prochain avoir fait vœu de ne rien manger à lui, ni rien goûter de chez lui, etc.'', est-il dit ensuite. - Même cette simple formule, dit R. Eléazar au nom de R. Oshia, est effective; parce qu’il y a prise pour l’obligation d’un sacrifice. R. Aboun b. Hiya demanda: celui qui dit simplement ''je ne mangerai rien de toi'' (sans jurer), est-il engagé par l’interdit, en raison de l’aptitude au serment? C’est l’habitude des hommes, répondit R. Yossé, de dire: le manche de la cognée, calco'', mais il n’est pas d’usage de dire: la cognée du manche (de même, on n’admet pas l’expression renversée: ''Je ne mangerai rien de toi, je le jure'', qui est nulle).
Pnei Moshe non traduit
אם אמר לא אוכל לך. לחוד ולא אמר שבועה מקודם מהו אם תופסין אותו משום יד לשבועה כמו בקונם:
אורחיה דבר נש מימר קנתה דכולכא. קנתה יד הכלי כמו קתא דסכונא כולכא מין ירק ודרך בן אדם לומר אחוז ביד הירק או שמא הוא אומר בירק היד בתמיה וה''נ דרך לומר שבועה לא אוכל לך או שמא הוא אומר לא אוכל לך שבועה דפשיטא דלאו כלום הוא. וגי' הרשב''א ז''ל בהדיא אורחיה דבר נש למימר שבועה לא אוכל לך דלמא לא אוכל לך שבועה:
מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. לוֹסַר אֶת כָּל נְכָסָיו. כְּמַה דְאַתֲּ מַר יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה. מַה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן. חוֹמֶר הוּא בְנִידּוּי בֵית דִּין.
Traduction
⁠— ''Si quelqu’un annonce à son prochain vouloir lui être en horreur, il y a lieu en ce cas de pencher vers la sévérité'', dit la Mishna: c.-à-d. R. aqiba était disposé à lui interdire tous les biens, selon ces mots (Esd 10, 8): toute sa fortune sera anathématisée, et il sera séparé de l’assemblée de la captivité. -Est-ce que les autres sages (opposés à R. aqiba) ne tirent pas la même déduction de ce verset? -Selon eux, être repoussé par jugement du tribunal est une sévérité grave, dont on ne tire pas une déduction ultérieure.
Pnei Moshe non traduit
הי' חוכך בזה להחמיר. ומפרש מאי להחמיר לאסור כל נכסיו ליהנות ממנו כדמצינו דלשון נדוי חל על הנכסי' כד''א יחרם כל רכושו בעזרא שגזר עליהם לבא ולהבדל מנשים נכריות וכל אשר לא יבא בעצת הסגנים יחרם כל רכושו:
מה עבדין לה רבנן. להאי קרא:
חומר הוא בנידוי ב''ד. שאני נדוי ב''ד דחמיר ואין למידין ממני:
כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ בְנָזִיר אוֹ בְקָרְבָּן אוֹ בִשְׁבוּעָה. רִבִּי זְעִירָה אָמַר. נָזִיר בִּשְׁלָשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מָאן דְּבָעֵי מִיפְתּוֹר הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָא כֵינִי. הָיָה לְפָנָיו אֶשְׁכּוֹל אֶחָד וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן. הֲרֵי עָלָיו קָרְבָּן. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי שְׁבוּעָה. הֲרֵי עָלָיו שְׁבוּעָה. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. מַה שֶׁאָֽמְרוּ שְׁלָשְׁתָּן עָלַי. לֹא נִמְצָא זֶה נוֹדֵר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.
Traduction
Celui qui s’est engagé dans un vœu, selon les impies, s’astreint par suite au Naziréat, avec obligation finale d’offrir un sacrifice et de subir les conséquences d’un serment inutile''. Par ces mots, dit Samuel, on entend qu’il peut survenir l’une de ces conséquences, ou le Naziréat, ou le sacrifice, ou la faute d’avoir juré en vain (non toutes). R. Zeira dit: le Naziréat entraîne les 3 conséquences. Sur quoi, R. Abin ajoute: si l’on veut justifier l’avis de R. Zeira (non opposé à Samuel), il faut l’expliquer par cette comparaison: Quelqu’un a devant soi une grappe de raisin, et si un homme survenant lui déclare vouloir s’abstenir de cette grappe, il sera Nazir; puis un autre vient déclarer qu’il assume la triple conséquence du vœu (à la manière des impies), de sorte qu’il subira les suites du Naziréat, avec l’obligation d’offrir le sacrifice et la conséquence d’un serment inutile.
Pnei Moshe non traduit
לצדדין היא מתניתא. הא דקאמר בנזיר בקרבן ובשבועה או או קאמר:
או בנזיר. אם אמר כנדרי רשעים הריני נדר בנזיר הוא וכגון שנזיר עובר לפניו כדמוקי לה בבבלי דף ט':
או בקרבן. אם אמר כנדרי רשעים זה עלי נדר בקרבן ואם אמר כנדרי רשעי' שלא אוכל הימנו הוי שבועה:
מאן דבעי מיפתור הדא דר' זעירא כיני. כלומר דר' אבין בא לפרש שלא תאמר דרבי זעירא פליג אדשמואל שאפילו לא אמר אלא כנדרי רשעים לבד נדר בשלשתן הוא הילכך קאמר מי שרוצה לפרש ולהבין דברי ר''ז כן הוא והרי זה דומה למי שהיה לפניו אשכול אחד ובא אחד ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר גרסינן:
ובא אחד ואמר מה שאמרו שלשתן עלי לא נמצא זה נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה גרסינן. והכא נמי כן דמיירי שאמר כנדרי רשעים בנזיר ובקרבן ובשבועה הרי עלי כלו' כמו הרשעים שהן נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה וכל אלו עלי והילכך חייב בשלשתן מאחר שהרשעים נוזרין ונודרין בקרבן ונשבעין:
תַּנֵּי. וּכְנִדְבוֹתָם. לֹא אָמַר כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָֽרְשָׁעִים מִתְנַדְּבִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְנַדֵּב אֵין זֶה רָשָׁע. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָן. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁלֹּא תִדּוֹר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדּוֹר מִשְׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה נוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לֵאלֹהֵיכֶם. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עַל נְדָבָה. מֵבִיא כִשְׂבָּתוֹ לָעֲזָרָה וְאוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עוֹלָה. רִבִּי אָבִין אָמַר. רִבִּי יְהוּדָה פָתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר נִקְרָא רָשָׁע נוֹדֵר הָיִיתָ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. הִתְחִיל לִנְדּוֹר פִּינַקְסָתוֹ נִפְתַּחַת. דָּבָר אַחֵר. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קוֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר. אִיחוּר נְדָרִים. אִיחֵר אָדָם אֶת נִדְרוֹ פִּינַקְסָתוֹ נִפְתַּחַת. מִעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְשָׁהָא לַהֲבִיאָהּ וְשָֽׁקְעָה סְפִינָתוֹ בַיָּם.
Traduction
On a enseigné: l’expression ''selon leur offrande volontaire'' est sans effet; ceci prouverait qu’il arrive aux impies de promettre des offrandes; pourtant, dès lors que cette promesse a été faite, ce n’est plus un impie. Aussi, notre Mishna (parlant de vœu des impies) exprime l’avis de R. Judan, qui dit (16)Cf. Rabba à Lv ch. 37.: du verset (Qo 5, 4) Mieux vaut pour toi ne pas faire de vœu que d’en faire un et ne pas l’accomplir, on conclut que le meilleur de tout est de ne pas faire de vœux; selon R. Meir, on déduit de ce verset que le meilleur procédé est d’énoncer un vœu, puis de l’accomplir. Ainsi, il est dit (Ps 76, 12): Faites des vœux et acquittez-vous en l’Eternel. Comment faire? (D’où vient que la crainte de négligence énoncée pour le vœu n’existe pas à l’égard d’une promesse de don)? Pour le don, à peine est-on assis au parvis du Temple, que l’on désigne p. ex. telle victime à servir d’holocauste (et il n’y a plus de retard à craindre). R. Abin dit au nom de R. Juda d’avoir recours à cette échappée (s’il s’agit de délier d’un vœu): Si tu avais su que l’énonciateur d’un vœu est appelé impie, l’aurais-tu exprimé? (Non. Donc, renonce et sois dégagé). R. Yanaï (en ce cas) invoquait ce verset (Pr 20, 25): C’est un danger pour l’homme de précipiter (proférer imprudemment) ce qui est sacré et d’examiner les vœux après; or, par ces derniers mots, on entend qu’à la suite des vœux on commence à examiner le registre, pinax, de l’individu (pour scruter ses œuvres), et mieux vaut y renoncer. Selon une autre explication de ce même verset, après le retard d’un vœu, le registre de l’homme sera scruté. Ainsi, il était arrivé à quelqu’un qui avait fait vœu d’offrir un holocauste de tarder à l’apporter; son navire dit naufrage en mer.
Pnei Moshe non traduit
תני וכנדבותם. של רשעים לא אמר כלום שאין הרשעים מתנדבי' וכן הוא בתוספתא פ''ק בהדי' וכדמסי':
הדא אמרה שהרשעי' מתנדבי'. טעמא' מפרש כלומר מדברי זה שמענו שהרשעים מתנדבים שהרי הוא אומר כנדבותם והא לאו כלום הוא דמכיון שהתנדב אין זה רשע שאין דרך הרשעי' להתנדב אלא לנדור שאפי' כשהרשעים אומרים הרי זו עולה הרי זו שלמים דקרינן להנדבה הם אינם עושים לכונת נדבה גמורה אלא לחטא שקדם להם והרי זה כנדר ולפיכך לא אמר כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source